תַּנֵּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֵין מְבִיאִין תְּמָרִים אֶלָּא מִירִיחוֹ וְאֵין קוֹרִין אֶלָּא עַל הַכּוֹתָבוֹת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר רִימּוֹנֵי עֲמָקִים מְבִיאִין וְקוֹרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
רימוני עמקים מביאין וקורין. ופליג אתנא דמתני' דתני אין מביאין כלל משום פרי שבעמקים:
ואין קורין אלא על הכותבות. כלומר שכבר נגדלו וראוין לקרותן כותבות קורין עליהן הפרשה:
אלא מיריחו. שהן המובחרין ולכן נקראת יריחו עיר התמרים:
3a פְּשִׁיטָא הָדָא מִילְתָא. הִפְרִישׁ בִּיכּוּרִין חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִין לֹא קָֽדְשׁוּ. מָה פְלִיגִין. בַּתְּמָרִים שֶׁבְּהָרִים וּבְפֵירוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יָסָא בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר לֹא קָֽדְשָׁה. רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי אִמִּי אִיתְפַּלְּגוּן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֹא קָֽדְשׁוּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר קָֽדְשׁוּ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה טַעֲמָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. שֶׁכֵּן אִם עָבַר וְתָרַם מִן הָרַע עַל הַיָּפֶה תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי שְׁמַעְנָן פֵּירוֹת הָרָעִים חַייָבִין בְּמַעְשְׂרוֹת. שְׁמַעְנָן פֵּירוֹת הָרָעִים חַייָבִין בְּבִיכּוּרִים. מַתְנִיתָא מְסַייְעָה לְרִבִּי יוֹסֵי. אֵין מְבִיאִין מִן הַצִּיפּוֹרְנִן וּמִן הַבֵּישָׁנִין וְאִם הֵבִיא לֹא קָֽדְשׁוּ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא וְתַנֵּיי תַּמָּן תְּאֵנִים סוֹכוֹת מְנוּקָּבוֹת עֲנָבִים מְאוּנָּקוֹת וּמְעוּשָּׁנוֹת אֵין מְבִיאִין. אֲבָל מְבִיאִין מִן הַתְּאֵנִים בְּנוֹת שֶׁבַע וּמִן הָעֲנָבִים הַלַּבְלוֹנִיּוֹת. מִן הַמּוּבְחָר הֵן. וְתֵימַר אֲבָל אָמַר רִבִּי אַבָּמָרִי שֶׁלֹּא תֹאמַר הוֹאִיל וְהֵן בַּסּוֹף לֹא יָבִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
הלבלוניות. משם מקום א''נ שהן מלבלבין וצלולין ופריך מן המובחר הן ותימר אבל. בתמיה הן הן המובחרות ומאי אבל מביאין דקאמר ומשני ר' אבא מרי שלא תאמר הואיל והן דרכן שבסוף הן נגמרין ומאוחרין הן משאר הפירות לא יביא קמ''ל:
מן הציפורנין. הגדילין בציפורי ולא מן הגדילין בבישן שהן גרועין:
ותניי תמן. ותני עלה בהאי ברייתא תאנים סוכות שיש בהן קוצים או מנוקבות א''נ סורות גרסינן שהן סורות מטעמן וענבים מאובקות באבק:
פשיטא הדא מילתא וכו'. דבהא כ''ע לא פליגי דאף בדיעבד לא קדשו דלא איתרבי מקרא אלא שבעת המינין דוקא ובמה פליגין לקמן בתמרים שבהרים וכו' דר' זעירא וכו' וכן ר' אילא קאמר בשם רבי אמי דפליגי בהו ר' יוחנן ורבי שמעון בן לקיש:
רבי יוחנן אמר לא קדשו. דגלי קרא זית שמן מן המובחר בדוקא וה''ה לשאר פירות שנתחייבו בביכורים שיהו מן המובחר דוקא:
טעמא דרשב''ל. שכן גם בתרומות ומעשרות הוא כך דמצוה לתרום מן היפה על הרע ואם עבר ותרם מן הרע על היפה תרומתו תרומה כדתנן לעיל בסוף פ''ב דתרומות:
אמר ר' יוסי. וכי ילפינן בכורים מהן לענין זה דאנן שמעינן שפירות הרעים חייבין מיהת במעשרות אבל היכן שמענו שהפירות הרעים חייבין בביכורים בתמיה:
מתניתא. הך ברייתא מסייעא לר' יוסי דתני בהדיא דאף בדיעבד לא קדשו:
משנה: אֵלּוּ מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין. הַגֵּר מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע י֨י לַאֲבוֹתֵינוּ לָתֵת לָנוּ. וְאִם הָֽיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל מֵבִיא וְקוֹרֵא. וּכְשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ אוֹמֵר אֱלֹהֵי אֲבוֹת יִשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁהוּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹמֵר אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם. וְאִם הָֽיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל אוֹמֵר אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
הגר מביא ואינו קורא וכו'. והמסקנא בגמרא דהגר מביא וקורא ואפילו לא היתה אמו מישראל לפי שיכול לומר אשר נשבע לאבותינו שהשבועה היתה לאברהם והוא נקרא אב המון גוים לכל העולם וכן בתפילה אומר הוא אלהי אבותינו:
מתני' אלו מביאין ולא קורין. הפרשה:
הלכה: וְאֵילּוּ מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵא תְּרַוֵיהוֹן בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בִּבְנֵי קֵינִי חוֹתֵן מֹשֶׁה הִיא מַתְנִיתָא. וּבְנֵי קֵנִי חוֹתֵן מֹשֶׁה מְבִיאִין וְקוֹרִין. דִּכְתִיב לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא מָה טַעַם אָֽמְרוּ הָאֶפִּיטְרוֹפִּין וְהָעֶבֶד וְהַשָּׁלִיחַ וְהָאִישָּׁה וְטוּמְטוּם וְאַנְדְרוֹגֻינוֹס מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין. שֶׁהַגֵּר הֲרֵי אָמוּר בַּפָּרָשָׁה. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק תִּיפְתָּר בְּהָהֵן גֵּר דְּהָכָא בִּבְנֵי קֵינִי חוֹתֵן מֹשֶׁה. וּבְנֵי קֵנִי חוֹתֵן מֹשֶׁה מְבִיאִין וְקוֹרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
לא אמר כן. דמילתיה דרב שמואל בר יצחק איתמר לפרש להאי סיפא דמתני' ואקשו עלה אלא על מתני' דלקמן איתמר דתנינן האפיטרופין וכו' ומפרשינן מה טעם אמרו וכו' וכלומר דמנא לן דאשר נתת לי ה' אתא למעוטי להני דילמא למעוטי לגר שאין לו חלק בארץ וקאמר לפי שהגר הרי אמור בפרשה כלומר כבר אימעוט בקרא דלעיל אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו ולפיכך האי קרא אשר נתת לי למעוטי להני הוא דאתא ועלה קאמר ר' שמואל בר רב יצחק תיפתר בההן גר דהכא בבני קיני חותן משה וא''כ מקרא אשר נתת לי לא אימעוט דנטלו איזה חלק בארץ ואקשו עלה ובני קיני וכו' כדלעיל ומ''מ קשיא סיפא דמתניתין וקאמר ר' יוסי דקיימה ופירשה בנימין בר עשתור לפני ר' חייא דבגוי שבא בעבירה על בת ישראל היא מתני' ובנו נתגייר והרי אמו מישראל:
ובני קיני חותן משה מביאין וקורין. קושיא היא היכי מצית לאוקמה בכה''ג והא בני קיני מביאין וקורין בעצמן הן והכי תני בתוספת' משום דכתיב לכה אתנו והיטבנו לך ודריש בספרי שנתנו לו ולבניו דושנה של יריחו ויש להם חלק זה בארץ וא''כ אפי' אין אמו מישראל מביא וקורא:
גמ' בבני קיני תותן משה היא מתניתא. הא דקתני אם היתה אמו מישראל מביא וקורא דמשמע ליה דבגר הראשון קאמר וקשיא היאך נישאת בת ישראל לאביו הנכרי ומשום הכי מוקי לה כגון שהיה אביו מבני קיני חותן משה שנתגיירו ונשאו בת ישראל:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי קִייְמָהּ בִּנְיָמִין בַּר עַשְׁתּוֹר קוֹמֵי רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. בְּגוֹי שֶׁבָּא בָעֲבֵירָה עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הִיא מַתְנִיתָא. רִבִּי יוֹנָה לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא רִבִּי שָׁמַע לְאִילֵּין דְּבֵי בַּר עַשְׁתּוֹר דְּאִינּוּן גֵּרִים בְּנֵי 3b גֵרִים אוֹמְרִין אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. וְהָא תַנִּינָן אִם הָֽיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל אוֹמֵר אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. הָא גְּרִים בְּנֵי גֵרִים לֹא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי קִייְמָהּ בִּנְיָמִין בַּר עַשְׁתּוֹר קוֹמֵי רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. רִבִּי חִזְקִייָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר בָּא קִייְמָהּ בִּנְיָמִין בַּר עַשְׁתּוֹר קוֹמֵינָן. בְּגוֹי שֶׁבָּא בָעֲבֵירָה עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הִיא מַתְנִיתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
וכהנים נהגו סלסול. ומעלה יתירה בעצמן כר''א בן יעקב:
וארבעיה על ספסילא. הרביצו על הספסל להלקותו:
אמר ליה. רב ביבי ועל מנהג לוקין בתמיה:
א''ל רבי אבהו לרב ביבי ואם כך הוא את חמי מפייס לי. תראה עצמך כאלו אתה מפייס אותי שלא להלקותו ואנא מוקים ליה מן הספסל:
מה דקיימא. משקם הכהן הזה מן הספסל א''ל רבי הואיל והותרה הרצועה אף אני מותר בה לקיימה לאשה דהלכה כר' יוסי בדיעבד:
ר' יונה לא אמר כן. דפירשה כך להא דקתני אמו מישראל גבי בכורים אלא מתוך שפירשה להך דגבי תפילה שמע לה וכך היה המעשה דרבי שמע וכו' ואומרים אלהי אבותינו ואקשינן עלה והא תנינן וכו' הא גרים בני גרים לא ועלה הוא דאתמר דאמר ר' יוסה וכו'. וכלומר דהא בר עשתור גופיה שהוא מבני גרים פירשה להך דאמו מישראל כך וא''כ בגרים בני גרים לא היה להן לומר אבותינו:
רִבִּי זְרִיקָן אָמַר רִבִּי זְעוּרָא בָּעֵי. כְּלוּם הוּא מִתְכַּוֵּין לֹא לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. וְכִי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב אֲבוֹתֵיהֶם הָיוּ. נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא לַזְּכָרִים שֶׁמָּא לַנְקֵיבוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
מעשה במשפחה בדרום וכו'. גרסינן להא גם בפ' הערל בסוף הל''ב:
כר' שמעון. הכשירה דס''ל דפחותה מבת ג' כשרה לכהונה:
אמר ר' זעירא. דלא היא דהאי עובדא כד''ה היא דאפי' רבנן מודו בולד גיורת שנתגיירה פחותה מבת ג' כשרה כדמפרש ואזיל:
ולד בוגרת. שנשאת לכ''ג כשר מפני שהוא בלא תעשה שבא מכח עשה דהעשה בבתוליה יקח דרשינן ולא הבוגרת שכלו בתוליה וכל ל''ת דכה''ג עשה היא וה''נ דכוותה מעמיו יקח אשה ולא גיורת וכו' ואינו אלא איסור עשה:
הרי דור שני של מצרי. הנולד ממצרי ראשון וג''כ אינו אלא איסור עשה דור שלישי יבא ולא מקודם ואפ''ה הולד שני אסור:
חזר ר' הושעיה ואמר לא דמיא עשה שבישראל עם העשה שבכהנים. דבמצרי עשה השוה בכל הוא ואנן לא אמרינן דולד עשה מותר אלא בעשה שבכהנים:
רבי זריקא אומר. דר' זעירא בעי על עקרא דהאי מילתא וכי מאי מהני אמו מישראל לכך דכלום הוא אומר אשר נשבע לאבותינו לתת לנו לא לאברהם ליצחק וליעקב הוא אומר וא''כ וכי אברהם יצחק ויעקב אבותיהם היו לאלו שאמן מישראל דלמי נשבע הקב''ה לא לזכרים לתת להם הארץ שמא לנקבות בתמיה:
תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה גֵּר עַצְמוֹ מֵבִיא וְקוֹרֵא. מַה טָעֲמָא כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ. לְשֶׁעָבַר הָיִיתָ אַב לָאֲרָם. וְעַכְשָׁיו מִיכָּן וְהֵילֶךְ אַתָּה אַב לְכָל הַגּוֹיִם. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר הֲלָכָה כְּרִבִּי יְהוּדָה. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי דְרִבִּי אַבָּהוּ וְהוֹרֵי כְּרִבִּי יְהוּדָה.
Pnei Moshe (non traduit)
תני בשם ר' יהודה. דפליג אמתני' אלא אף הגר הראשון בעצמו מביא וקורא וכדמפרש ואזיל מה טעם וכו' וכן הכריע ריב''ל להלכה כר' יהודה וכך עביד ר' אבהו עובדא כר' יהודה:
משנה: רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר אִשָּׁה בַת גֵּרִים לֹא תִינָּשֵׂא לִכְהוּנָּה עַד שֶׁתְּהֵא אִימָּהּ מִיִּשְׂרָאֵל. אֶחָד גֵּרִים וְאֶחָד עֲבָדִים מְשׁוּחְרָרִים וַאֲפִילוּ עַד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת עַד שֶׁתְּהֵא אִימָּן מִיִּשְׂרָאֵל. הָאֶפִּיטְרוֹפִּין וְהָעֶבֶד וְהַשָּׁלִיחַ וְהָאִישָּׁה וְטוּמְטוּם וְאַנְדְרוֹגֻינוֹס מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לוֹמַר אֲשֶׁר נָתַתָּ לִי י֨י.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ר' אליעזר בן יעקב אומר וכו'. ובגמרא דקדושין אמרו דהבא לימלך לכתחילה מורין לו כר''א בן יעקב אבל בדיעבד אם נשא הלכה כר' יוסי דהתם דאף בת גר שנשא גיורת כשירה לכהונה:
מתני' האפיטרופין. של היתומי' בין שמינהו אביהם בין שמינוהו ב''ד:
והשליח. בגמ' מוקי לה שלקטן הבעלים בתחלה לשלחן ע''י השליח אבל אם לקטן והביאן הוא בעצמו לא ישלחן ע''י שליח שכבר נראו לקריאה ואינן ניתרין אלא בקריאה:
והאשה. היא עצמה אפי' מנכסיה אבל הבעל מביא מנכסי אשתו וקורא ואע''פ שאין לו בגוף הקרקע כלום דהתורה רבתה דכתיב אשר נתן ה' אלהיך לך ולביתך ואע''פ שמתה אשתו אחר שהפריש והוא בדרך מביא וקורא:
וטומטום ואנדרוגינוס. לפי שהן ספק אשה:
מביאין ולא קורין. שכל אלו אין יכולין לומר אשר נתת לי ה':
הלכה: רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר כו'. תַּמָּן תַּנִּינָן רִבִּי יְהוּדָה אָמַר בַּת גֵּר זָכָר כְּבַת חָלָל זָכָר. וְכוּלְּהוֹן מִקְרָא אֶחָד הֵן דּוֹרְשִׁין. כִּי אִם בְּתוּלוֹת מִזֶּרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיְּהֵא אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. רִבִּי אֱלִעֶזֶר אוֹמֵר אוֹ אָבִיהָ אוֹ אִמָּהּ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר עַד שֶׁיִּוָּֽלְדוּ בִקְדוּשַּׁת יִשְׂרָאֵל. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר עַד שֶׁיָּבִיאוּ בְּתוּלִים בִּקְדוּשַׁת יִשְׂרָאֵל. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן גִּיוֹרֶת פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁנִּתְגַּייְרָה כְּשֵׁירָה לִכְהוּנָּה שֶׁנֶּאֱמַר וְכָל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָֽדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הֶחַיּוּ לָכֶם וּפִנְחָס עַמָּהֶן. וְרַבָּנִיו הֶחַיּוּ לָכֶם לָעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
וכולהון. תנאי דפליגי לקמן בבת גרים מקרא אחד דרשו דכתיב אלמנה וגרושה לא יקחו להם כי אם בתולות מזרע בית ישראל וארבעה מחלוקת בדבר זה:
ר' יהודה אומר עד שיהא אביה מישראל. כצ''ל וכך הוא בקדושין שם משום דדריש מזרע עיקר זרע והיינו האב לאפוקי בת גר זכר ואפי' נשא ישראלית:
ר''א בן יעקב ס''ל מזרע מקצת זרע או אביה או אמה מישראל לאפוקי בת גר וגיורת שפסולה לכהונה:
ר' יוסי. עד שיולדו בקדושת ישראל שתהא הורתה של זו בקדושה לאחר שנתגיירו ואפי' היא בת גר וגיורת כשרה לכהונה:
רבי שמעון אומר. האי קרא לדרשה אחרינא קאתי והכי קאמר בתולות מזרע בית ישראל עד שיזרע ויבאו הבתולי' שלה בקדושת ישראל ולאפוקי אם נתגיירה יתירה על בת שלש לפי שעיקר גמר בתוליה הן בג' שנים שלימים אבל אם נתגיירה פחותה מבת שלש הרי הבתולים באו בקדושת ישראל כשרה לכהונה והכי תניא בהדיא בשם ר' שמעון גיורת וכו':
החיו לכם. ומשמע לכם לנשים והרי פנחס עמהן אלמא כשרה לכהונה:
ורבנן. קאמרי דהחיו לכם לעבדים ולשפחות קאמר ולא להבעל:
בת גר זכר כבת חלל זכר. דתנינן שם דפסולה לכהונה לעולם בתו ובת בנו ובת בן בנו עד סוף כל הדורות אבל בת בתו מישראל כשרה לכהונה שאפי' בת חללה עצמה מישראל כשרה לכהונה:
גמ' תמן תנינן. בפרק עשרה יוחסין בהלכה ו' וגרסינן שם להסוגיא עד סוף הלכה:
רִבִּי יָסָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָָנָן. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוֹסֵי. וְכוֹהֲנִים נָהֲגוּ סִלְסוּל בְּעַצְמָן כְּרִבִּי אֱלִעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. חַד כֹּהֵן נְסַב בַּת גֵּרִים. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ וְאַרְבְּעֵיהּ עַל סַפְסֵילָא. אָמַר לֵיהּ רַב בֵּיבַי לֹא כֵן אַלְפּוֹן רִבִּי הֲלָכָה כְּרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ וְלֹא כֹהֲנִים נָהֲגוּ סִלְסוּל בְּעַצְמָן כְּרִבִּי אֱלִעֶזֶר. אָמַר לֵיהּ וְעַל מִנְהָג לוֹקִין. אָמַר לֵיהּ אִין כָּךְ אַתְּ חֲמִי מְפַייֵס לִי וַאֲנָא מוֹקִים לֵיהּ. מָה דְקַייְמָא אָמַר לֵיהּ הוֹאִיל וְהוּתְּרָה הָרְצוּעָה אַף אֲנִי מוּתָּר בָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
וכהנים נהגו סלסול. ומעלה יתירה בעצמן כר''א בן יעקב:
וארבעיה על ספסילא. הרביצו על הספסל להלקותו:
אמר ליה. רב ביבי ועל מנהג לוקין בתמיה:
א''ל רבי אבהו לרב ביבי ואם כך הוא את חמי מפייס לי. תראה עצמך כאלו אתה מפייס אותי שלא להלקותו ואנא מוקים ליה מן הספסל:
מה דקיימא. משקם הכהן הזה מן הספסל א''ל רבי הואיל והותרה הרצועה אף אני מותר בה לקיימה לאשה דהלכה כר' יוסי בדיעבד:
ר' יונה לא אמר כן. דפירשה כך להא דקתני אמו מישראל גבי בכורים אלא מתוך שפירשה להך דגבי תפילה שמע לה וכך היה המעשה דרבי שמע וכו' ואומרים אלהי אבותינו ואקשינן עלה והא תנינן וכו' הא גרים בני גרים לא ועלה הוא דאתמר דאמר ר' יוסה וכו'. וכלומר דהא בר עשתור גופיה שהוא מבני גרים פירשה להך דאמו מישראל כך וא''כ בגרים בני גרים לא היה להן לומר אבותינו:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מַעֲשֶׂה בְּמִשְׁפָּחָה בְדָרוֹם שֶׁהָיוּ קוֹרִין עָלֶיהָ עִרְעֵר. וְשָׁלַח רִבִּי אֶת רוֹמַינוּס לִבְדָקָן וּבָדַק וּמָצָא שֶׁנִּתְגַּייְרָה זְקֵנָתָהּ פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וְהִכְשִׁירָהּ לִכְהוּנָּה. רַב הוֹשַׁעְיָא אָמַר כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִכְשִׁירָהּ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. הָכָא דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב אָדָא בַּר אַחֲוָה רִבִּי יוּדָא מַטֵּי בָהּ בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְלָד בּוֹגֶרֶת כָּשֵׁר שֶׁהוּא בְלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבָּא מִכֹּחַ עֲשֵׂה עֲשֵׂה. וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח. כָּל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבָּא מִכֹּחַ עֲשֵׂה עֲשֵׂה הוּא. וְדִכְוָותָהּ כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה וְלֹא גִיּוֹרֶת. כָּל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבָּא מִכֹּחַ עֲשֵׂה עֲשֵׂה הוּא. הָתִיב רִבִּי הוֹשַׁעְיָא הֲרֵי דּוֹר שֵׁנִי שֶׁל מִצְרִי הֲרֵי הוּא בְּלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבָּא מִכֹּחַ עֲשֶׂה עֲשֵׂה הוּא. חָזַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָא וְאָמַר לֹא דָמֵי עֲשֵׂה בְּיִשְׂרָאֵל לַעֲשֵׂה שֶׁבַּכֹּהֲנִים. עֲשֵׂה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל אָסוּר בַּכֹּל. וַעֲשֵׂה שֶׁבַּכֹּהֲנִים אָסוּר בַּכֹּהֲנִים וּמוּתָּר בִּלְוִיִים וּבְיִשְׂרָאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
מעשה במשפחה בדרום וכו'. גרסינן להא גם בפ' הערל בסוף הל''ב:
כר' שמעון. הכשירה דס''ל דפחותה מבת ג' כשרה לכהונה:
אמר ר' זעירא. דלא היא דהאי עובדא כד''ה היא דאפי' רבנן מודו בולד גיורת שנתגיירה פחותה מבת ג' כשרה כדמפרש ואזיל:
ולד בוגרת. שנשאת לכ''ג כשר מפני שהוא בלא תעשה שבא מכח עשה דהעשה בבתוליה יקח דרשינן ולא הבוגרת שכלו בתוליה וכל ל''ת דכה''ג עשה היא וה''נ דכוותה מעמיו יקח אשה ולא גיורת וכו' ואינו אלא איסור עשה:
הרי דור שני של מצרי. הנולד ממצרי ראשון וג''כ אינו אלא איסור עשה דור שלישי יבא ולא מקודם ואפ''ה הולד שני אסור:
חזר ר' הושעיה ואמר לא דמיא עשה שבישראל עם העשה שבכהנים. דבמצרי עשה השוה בכל הוא ואנן לא אמרינן דולד עשה מותר אלא בעשה שבכהנים:
רבי זריקא אומר. דר' זעירא בעי על עקרא דהאי מילתא וכי מאי מהני אמו מישראל לכך דכלום הוא אומר אשר נשבע לאבותינו לתת לנו לא לאברהם ליצחק וליעקב הוא אומר וא''כ וכי אברהם יצחק ויעקב אבותיהם היו לאלו שאמן מישראל דלמי נשבע הקב''ה לא לזכרים לתת להם הארץ שמא לנקבות בתמיה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source